מעניין לראות את הקשר בין יכולתו של האדם לקחת אחריות על מרחב, לבין ערכו האמיתי עבור קבוצתו.
לרוב האנשים, זה הגיוני ונתפס לקחת אחריות ברמה מסוימת, על כל מה שקשור באופן ישיר אליהם.
הבית שלהם, בן הזוג שלהם, הילדים שלהם, הרכוש שלהם, התפקיד שלהם במקום העבודה וכו`.
זה הגיוני להם שזה באחריותם במידה מסוימת.
ניתן לראות אנשים שנקודת המבט שלהם מרחיבה את תחום אחריותם אל מעבר לכך, ברמות הולכות וגדלות.
ניתן להתבונן לדוגמה ביחסים בין אדם לעולם הפיסיקלי.
אצל אחד, האחריות נגמרת במפתן ביתו.
אצל השני, חדר המדרגות בבניין בו הוא גר עדיין ממשי לו כמשהו שהוא אחראי למצבו. אנשים מסוימים רואים בבניין כולו ובחצר המשותפת כביתם. אצל טיפוסים מוזרים מעט, ניתן לראות אכפתיות חריגה, כאשר הם לוקחים אחריות על השכונה כולה ויש תמיד כמה "סוטים" שבאופן מוזר נוהגים כאלו העיר כולה יושבת על כתפיהם.
יש גם יצורים שעל פי פועלם, ניתן לזהות בעליל כי הם לקחו על עצמם את עתידה ומצבה של המדינה כנושא שהוא בראש מעניינם ובטלויזיה, בכל מיני תוכניות דיווח על חריגים תמהוניים, ניתן לראות אנשים שכל העולם יושב אצלם על הגב ובאופן מוזר הם נלחמים בחירוף נפש להצלת הלווייתנים באוקיינוס הארקטי.
לאדם הממוצע, לא ברור אך החור באוזון קשור אליו בכלל ואם ניקח את העניין למשהו יותר שכיח, אין לו שום ממשות כיצד חברו לעבודה שזה הרגע התייחס ברשלנות לסחורה במקום העבודה, בעצם הכניס את ידו לכיסו ולקח ממנו את פרנסתו.
הרי אם הוא בחר להתייחס כך לתפקידו, חובותיו, הציוד, חבריו, הסחורה והזמן שהופקד בידיו בנאמנות, "זהו עניין שלו ואין לכך שום נגיעה אלי כחבר בקבוצתו".
בין אם האדם מודע להיותו חלק מקבוצות או שאינו מודע לכך, הרי שזוהי עובדה.
הקבוצה שהיא משפחתך, הקבוצה שהיא הבניין בו אתה מתגורר, הקבוצה שהיא השכונה שלך, המדינה שלך, העולם בו אתה חי.
כאשר מישהו פוגע בקבוצה שלך, הוא בעצם פוגע בך. ולא, זה לא בעקיפין, זה מאוד ישיר והיכולת של האדם לראות זאת קשורה בממשות שיש לו לגבי מרחבים ואחריות.
אדם שווה עבור קבוצתו ביחס ישיר למידת המרחב אותו הוא מסוגל להכיל ואת האחריות שיש לו לגבי מרחב זה בהתאמה.
זה תמיד ושוב עניין של להיות גורם או תוצאה.
ההעובד שזלזל בסחורה, האישה שלא הצביעה בבחירות, הנהג שהרגע רוקן את המאפרה שלו על הכביש והמשפחה על חוף הים, שהרגע הלכו הביתה והשאירו את החוף מזוהם בפסולת הנאתם.... כולם בוגדים!
מי שאינו מסוגל לראות זאת בברור עד כי חמתו בוערת בו בטירוף, אינו חבר אמיתי בקבוצה וערכו בהתאם.
לרוב האנשים, זה הגיוני ונתפס לקחת אחריות ברמה מסוימת, על כל מה שקשור באופן ישיר אליהם.
הבית שלהם, בן הזוג שלהם, הילדים שלהם, הרכוש שלהם, התפקיד שלהם במקום העבודה וכו`.
זה הגיוני להם שזה באחריותם במידה מסוימת.
ניתן לראות אנשים שנקודת המבט שלהם מרחיבה את תחום אחריותם אל מעבר לכך, ברמות הולכות וגדלות.
ניתן להתבונן לדוגמה ביחסים בין אדם לעולם הפיסיקלי.
אצל אחד, האחריות נגמרת במפתן ביתו.
אצל השני, חדר המדרגות בבניין בו הוא גר עדיין ממשי לו כמשהו שהוא אחראי למצבו. אנשים מסוימים רואים בבניין כולו ובחצר המשותפת כביתם. אצל טיפוסים מוזרים מעט, ניתן לראות אכפתיות חריגה, כאשר הם לוקחים אחריות על השכונה כולה ויש תמיד כמה "סוטים" שבאופן מוזר נוהגים כאלו העיר כולה יושבת על כתפיהם.
יש גם יצורים שעל פי פועלם, ניתן לזהות בעליל כי הם לקחו על עצמם את עתידה ומצבה של המדינה כנושא שהוא בראש מעניינם ובטלויזיה, בכל מיני תוכניות דיווח על חריגים תמהוניים, ניתן לראות אנשים שכל העולם יושב אצלם על הגב ובאופן מוזר הם נלחמים בחירוף נפש להצלת הלווייתנים באוקיינוס הארקטי.
לאדם הממוצע, לא ברור אך החור באוזון קשור אליו בכלל ואם ניקח את העניין למשהו יותר שכיח, אין לו שום ממשות כיצד חברו לעבודה שזה הרגע התייחס ברשלנות לסחורה במקום העבודה, בעצם הכניס את ידו לכיסו ולקח ממנו את פרנסתו.
הרי אם הוא בחר להתייחס כך לתפקידו, חובותיו, הציוד, חבריו, הסחורה והזמן שהופקד בידיו בנאמנות, "זהו עניין שלו ואין לכך שום נגיעה אלי כחבר בקבוצתו".
בין אם האדם מודע להיותו חלק מקבוצות או שאינו מודע לכך, הרי שזוהי עובדה.
הקבוצה שהיא משפחתך, הקבוצה שהיא הבניין בו אתה מתגורר, הקבוצה שהיא השכונה שלך, המדינה שלך, העולם בו אתה חי.
כאשר מישהו פוגע בקבוצה שלך, הוא בעצם פוגע בך. ולא, זה לא בעקיפין, זה מאוד ישיר והיכולת של האדם לראות זאת קשורה בממשות שיש לו לגבי מרחבים ואחריות.
אדם שווה עבור קבוצתו ביחס ישיר למידת המרחב אותו הוא מסוגל להכיל ואת האחריות שיש לו לגבי מרחב זה בהתאמה.
זה תמיד ושוב עניין של להיות גורם או תוצאה.
ההעובד שזלזל בסחורה, האישה שלא הצביעה בבחירות, הנהג שהרגע רוקן את המאפרה שלו על הכביש והמשפחה על חוף הים, שהרגע הלכו הביתה והשאירו את החוף מזוהם בפסולת הנאתם.... כולם בוגדים!
מי שאינו מסוגל לראות זאת בברור עד כי חמתו בוערת בו בטירוף, אינו חבר אמיתי בקבוצה וערכו בהתאם.